Daf 39a
כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאת
Rachi (non traduit)
בשלש מתנות כו'. וכולה חדא מלתא היא דמסקנא דקושיא היא ולאו שינויא כלומר לא תשמע מיניה דשירים טעון כיבוס ואפי' לר' נחמיה דהך ברייתא בשלשה מתנות שבחטאות:
כי תניא ההיא. דמחשבה מועלת בהן:
אִי הָכִי טְעוּנִין יְסוֹד לְקֶרֶן אָזְלִי אֵימָא נִיטְעָנִין יְסוֹד וּמַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן הָאָמְרַתְּ לָא שַׁרְיָא וְלָא מְפַגְּלָא וְלָא עָיְילָא לְגַוַּאי כְּסוֹפָן
Rachi (non traduit)
נטענין יסוד. מצות טעינת יסוד עליהם ששופך שיריהם ליסוד:
אֶלָּא כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּם
Rachi (non traduit)
ה''ג אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימיים. ולעולם בשירים וכמ''ד לקמן שירים הפנימים מעכבי הילכך חשיבי לפגל לענין חוץ ולענין כיבוס:
אֲבָל בְּדָמִים הַחִיצוֹנִים מַאי פָּטוּר אַדְּתָנֵי דָּמִים הַנִּשְׁפָּכִין לָאַמָּה לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּם אֲבָל בְּדָמִים הַחִיצוֹנִים פָּטוּר
הָא מַנִּי רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא דְּאָמַר שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ חַיָּיב וְלָא מַתְנֵי לֵיהּ תְּלָתָא פְּטוּרֵי לְבַהֲדֵי תְּלָתָא חִיּוּבֵי
Rachi (non traduit)
ור' נחמיה היא דאמר. אף שירים החיצונים שהקריבן בחוץ חייב ומשום הכי לא מצי לפלוגי בדידה:
דלא מתני ליה תלתא פטורי. בחיצונים:
לבהדי תלתא חיובי. דתנא בפנימיות דבשלמא בכיבוס ובמחשבה מצי לפלוגי אבל בהעלאת חוץ לא מצי למיתנייה:
Tossefoth (non traduit)
הא מני רבי נחמיה היא. דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ולא מיתני תלתא פטורי בהדי תלתא חיובי כולה סוגיא דשמעתא משמע דרבי נחמיה מיירי בדמים החיצונים והקשה הרב רבי יעקב מאורלינ''ש דלקמן בסוף השוחט והמעלה (זבחים דף קיא.) אמרינן והשתא דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצוני' דברי הכל אין מעכבין וכי קאמר ר' נחמיה בשירים הפנימים ועוד קשה דקאמר [א''ר יוחנן] ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין והכא אשכחן חיצונים דמקריבן בחוץ חייב ואינן מעכבין דקאמר הכא לר' נחמיה בדמים החיצונים תרי פטורי וחד חיובא וכיון דאין מחשבה מועלת בהן ואין טעונין כיבוס א''כ לא מעכבי ועוד דאי שירים הניתנין ליסוד בדמים החיצונים מעכבי א''כ מצינו דמים חציין למטה וחציין למעלה ובחד מקום לא אשכחן כדאמר לעיל ועוד מי עדיפי משלש מתנות שבחטאת ועוד אמרינן בסוף השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קיב.) גבי חטאת שקיבל דמה בשתי כוסות דמוקי לה כר' נחמיה משל למה''ד כו' ומוקי לה בשעיר נשיא אלמא ר''נ בחיצונות איירי דומיא דשעיר נשיא מיהו הא לא קשיא אע''ג דהמשל איירי בשעיר נשיא מ''מ רישא לא הוי בשעיר נשיא וצ''ל סוגיא דשמעתא אתיא דלא כר' יוחנן וברייתא לא קשיא לר' יוחנן דהא דלא מפליג בדידיה משום דכולה בפנימים קמיירי (תוס') ויש לפרש א''ר יוחנן ר' נחמיה כמ''ד שירים הפנימיים מעכבי ואילו היה עושה אותה בחוץ חייב א''כ יש לחייב אף בחיצונים אע''ג דלא מעכבי דגמרי' מאיברים ופדרים ואי פרכת מה לאיברים ופדרים שכן תחילת עבודה שיריים פנימיים יוכיחו ואי פרכת מה לשיריים הפנימיים שכן מעכבין איברים ופדרים יוכיחו וצ''ע דהא שיריים הפנימיים קורא אותן תחילת עבודה לקמן (הגהה) ר''ת השיב לו דאמת הוא דר' נחמיה אף בשירים החיצונים מיירי מדקתני שירי הדם סתמא ל''ש פנימים ול''ש חיצונים והכי פי' דשמעתא דסוף השוחט והמעלה (ג''ז שם) והשתא דא''ר אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל חיצונים דברי הכל לא מעכבי וכי קאמר ר' יהודה בשירים הפנימים פירוש כי קאמר דשירים מעכבי מוכלה מכפר היינו בשירים הפנימים וכי תניא ההיא בשירים החיצונים פי' ההיא דר' נחמיה ור' עקיבא בשירים החיצונים כל זה מדברי רב אדא ולדבריו דרבי עקיבא הש''ס קאמר דמה שאמר ר''ע שירי הדם שירי מצוה הן משמע ל''ש פנימים ולא שנא חיצונים לא קשיא לרב אדא דר''ע לדברי עצמו השיב לך דפליג אדר' יהודה ואית ליה שירים אין מעכבים אפי' בפנימים ורבי נחמיה ס''ל לעולם דפנימים מעכבין ושירים חיצונים אין מעכבין אפ''ה חייבין בחוץ ור' יוחנן היה סובר דאף חיצונים מעכבין לר' נחמיה ובזה לא היה מוקשה דמצא שום תנא דסבר חיצונים מעכבים דודאי איכא שום תנא דאית ליה האי סברא דחיצונים מעכבין אלא בזה איתותב דרבי נחמיה הוה ס''ל דחיצונים מעכבין וטעמא דר' נחמיה דמחייב בחוץ משום עיכובא הוא דהא ודאי ליתיה וק' לפר''ת דע''כ ליכא שום תנא שיאמר שירים החיצונים מעכבין כדפרישי' דלא מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה ועוד דלא אפשר לומר כן לר' נחמיה שירים החיצונים מעכבין כדמוכח בסוף הוציאו לו (יומא דף ס.) דפליגי ר' יהודה ור' נחמיה בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ דלרבי יהודה לא מעכבי ולרבי נחמיה מעכבי דמפרש ר' יוחנן דשניהם מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם וגו' וכתיב זאת וכתיב אחת לר' יהודה חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב בחוץ ולרבי נחמיה חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירים דלא מעכבי והתם פריך [שפיר] דרבי יוחנן אדרבי יוחנן מההיא דלקמן דקאמר ר' יוחנן דתני ר' נחמיה לדברי האומר שירים מעכבין קשיא:
רָבִינָא אָמַר מִן הַקֶּרֶן מַמָּשׁ מִן הַיְסוֹד מִן הָרָאוּי לַיְסוֹד
Rachi (non traduit)
רבינא אמר. הא דפרכת לעיל וליטעמיך מן היסוד הוא דאין טעון כיבוס הא מן הראוי ליסוד כו' לאו פירכא היא דמן הקרן מן הקרן ממש קאמר הא מן הראוי לקרן כגון שלש מתנות שבחטאת טעון כיבוס כדרב פפא והא דתנן בהו מן היסוד לאו מן היסוד ממש דתידוק מינה הא מן הראוי ליסוד טעון כיבוס ותקשה לך אלא מן הראוי ליסוד קאמר ואשמעינן דמשכלתה זריקה אין השירים טעון כיבוס דאילו מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה דהשתא מן הקרן אמרת לא מן היסוד מיבעי:
אֲמַר לֵיהּ רַב תַּחְלִיפָא בַּר גַּזָּא לְרָבִינָא אֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי רָאוּי הוּא הַאי מַאי הַשְׁתָּא רָאוּי לַקֶּרֶן אָמְרַתְּ לָא רָאוּי לַיְסוֹד מִיבַּעְיָא אֶלָּא מִן הַקֶּרֶן מִן הַקֶּרֶן מַמָּשׁ מִן הַיְסוֹד מִן הָרָאוּי לַיְסוֹד
Rachi (non traduit)
ואימא אידי ואידי ראוי. וקמ''ל דיש לך ראוי לקרן ואין טעון כיבוס ואיזה זה שלשה מתנות שבחטאת:
ראוי לקרן אמרת לא. משנתן מתנה ראשונה ממעטת לכוליה דם מכיבוס:
ראוי ליסוד. דכבר נגמרו מתנותיו מיבעיא ליה למיתני בתמיה הא מקמייתא אידחי ליה מכיבוס:
אלא ודאי מן הקרן קרן ממש. אבל הראוי לקרן כל זמן שלא גמר מתנותיו טעון כיבוס והדר אשמעינן דמן הראוי ליסוד אין טעון כיבוס ולמעוטי שירים דאי מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה:
כָּל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מָה בָּא לִלְמוֹד
Rachi (non traduit)
ועשה כאשר עשה. בפר העלם דבר לאחר שפי' בו כל מתנות דמו שנה לכתוב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וגו' ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו' ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולה לדרשא וסרסהו דע''כ לא מצי למימר כדכתיב כאשר עשה לדם הפר דמשמע מאחרינא יליף דלא חסר מידי דניבעי למילפיה אלא ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות שלו והכי משמע כאשר עשה (לו) כאשר כתבתי לך כל עשיותיו ושנה עליהם לעכב שאם חיסר כו' כן שמעתי במנחות:
Tossefoth (non traduit)
ועשה לפר כאשר עשה. פי' בקונט' בפר העלם דבר של צבור כתיב ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו בו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן המשיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מילתא דהא קרא כפרה כתיב ביה וכפר עליהם ואימורין לא מעכבי כפרה משמע לפי' דאי הוה מצינו לאוקומי לעבודת דם לא הוה מוקמינא ליה לכפול בהזאות וקשה לר' שמעון בסמוך קמיבעי למימר דאיצטריך כן יעשה למתן ארבע (אפ''ה מצי נמי לכפול בהזאה דועשה לכפול כל מה דאמר בענין אתא) דלא כתב מתן ד' בהעלם דבר ומקרנות דכהן משיח למד ואם כן אימא איצטריך ועשה כאשר עשה למתן ד' וא''כ מנא ליה לכפול בהזאות לכך נראה דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתיא וא''ת א''כ מצי נמי קאי אמתן ד' לכפול בהזאות דועשה לכפול כל מה דאמר בענין אתיא וי''ל דועשה לא משמע להוסיף בפר העלם שתי מתנות הכתובות בכהן משיח דאין ניכר שיהא חסר שום הזאה אלא הנך שתים דפר העלם היינו אותן שתים דמשיח וקשה דילמא ועשה כאשר עשה אתי לאת בדם וטבילה דלא כתיב בפר העלם וכתיב בפר כהן לפירוש רש''י ולא לכפול בהזאות י''ל דאת בדם וטבילה אין זה חסרון עבודה אלא תיקון עבודה ולא שייך בהו ועשה כאשר עשה. ברו''ך:

לִכְפּוֹל בְּהַזָּאָתוֹ וְלִמֵּד שֶׁאִם חִיסַּר אַחַת מִכָּל הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם אֵין לִי אֶלָּא מַתַּן שֶׁבַע שֶׁמְּעַכְּבוֹת בְּכָל מָקוֹם מַתַּן אַרְבַּע מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר כֵּן יַעֲשֶׂה
Rachi (non traduit)
מתן שבע. על הפרכת שמעכבות בכל מקום לקמן מפרש:
מתן ארבע. שאין מעכבות בחטאת החיצונה כדאמרינן לעיל מניין שמעכבות בקרנות הפנימי ולקמן פריך למה לי קרא האי כפילא ועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי דהא אינהו נמי בהדיא כתיבו:
תלמוד לומר כן יעשה לו. חזר וכפל ואם אינו לענין מתן שבע תנהו לענין מתן ארבע:
לַפָּר זֶה פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים
Rachi (non traduit)
לפר זה פר יום הכפורים. להשוותו לפר העלם דבר ולקמיה מפרש למאי הילכתא:
Tossefoth (non traduit)
לפר זה פר יום הכפורים. לקמן אמר לא נצרכא אלא לאת בדם וטבילה אבל לעכב לא איצטריך דחוקה כתיבא ביה וגם וכלה וכפר דרשינן מיניה אם כלה כפר ותימה ולמה ליה ועשה לכפול בהזאות תיפוק לי מדאיתקש לפר יום הכפורים ועוד קשה דלרבי יהודה דריש לקמן וכלה מכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה לא כיפר לומר דמתנות יום הכפורים מעכבות תיפוק לי מהיקישא דפר העלם דבר ומיהו לההוא לישנא דאמר בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) ופרק הוציאו לו (יומא דף ס:) דלרבי יהודה שירים מעכבים ניחא אבל להאי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ושירים לא מעכבי לרבי יהודה קשה דלעכב בהזאות לא צריך וכלה מכפר דמפר העלם נפקא ויש לומר דאיצטריך וכלה לשבע הזאות שעל טהרו דליתנהו בפר העלם (תוספות עד ושעירי ראשי חדשים) ואם תאמר היא גופה נילף בפר העלם דבר בהיקישא וכ''ת דפר יום הכפורים הוא דאיתקש לפר העלם דבר ולא פר העלם לפר יום הכפורים הא ליתא דהא ילפינן יותרת ושתי הכליות בפר העלם מפר כהן משיח דאתו מייתורא דהאי קרא וכן לר''ש בסמוך ילפינן ארבע מתנות בהעלם מכהן משיח הכי נמי נילף עיכובא בהעלם מפר יום הכפורים הילכך נראה לי ועשה דאתי לעיכובא ללמד בכהן משיח ושעירי עבודת כוכבים דכתיבי בהאי קרא מייתורא לומר דמתנותיהם מעכבי דקרבנות דאתי מריבויא דהאי קרא לא ילפינן זה מזה אבל לפירוש רש''י דלקמן אינו יכול להיות תירוץ זה דפירש את בדם לא כתב בהעלם כי אם בכהן משיח וילפינן יום הכפורים ממשיח וכיון דקרבנות דאתו מריבויא גמרינן מהדדי אם כן לישתוק מועשה וניגמר עיכובא מכולהו מפר יום הכפורים מיהו פרש''י אין נראה לר''ת כדמפרש לקמן. ברו''ך. ועוד נ''ל דודאי פר העלם לא ילפינן עיכובא מפר יום הכפורים שהרי אותן פרשיות רחוקות זו מזו אבל פר העלם מפר כהן משיח ילפינן שפיר ליותרת ולשתי הכליות למתן ארבע שסמוכות הפרשיות זו אצל זו. ברוך. לפירוש זה ניחא דלהכי לא ילפינן שבע על טהרו מפר יום הכפורים לפי שהפרשיות רחוקות זו מזו אבל להכי מהני לפר דמיותר למידרש יום הכפורים דילפינן ביה דינין של העלם ולפירוש רש''י נמי דילפינן פר העלם שפיר מפר כהן משיח הא דלא ילפינן שבע דעל טהרו ושמונה דעל הפרכת בפר העלם מפר יום הכפורים היינו טעמא כיון דכתיב ביה והזה שבע על הפרכת וגם ונתן על קרנות אם הוספת לא נתקיים הפסוק ונראה הפסוק שקר אבל ארבע דילפינן בקרנות ממשיח משום דקרנות משמע שפיר טובא לכל הקרנות אחת דהיינו ארבע ובשעירי עבודת כוכבים דיליף משל העלם ויהבינן שבע דעל הפרכת מהיקשא וכן שעירי הרגלים אי לאו מיעוטא משום דלא נכתב בהו כלל עבודת דם אלא כתובין סתם וא''כ אין זה סתירת פסוק ובאימורין דכתיב כל חלבו ואנן מוסיפין יותרת ושתי כליות משום דליכא שום הקטרה בלא יותרת ושתי הכליות. ברו''ך:

וּמַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן וְהָתַנְיָא יָצְאוּ שִׁירַיִם וְהַקְטָרַת אֵימוּרִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן
וְהָתַנְיָא דָּמִים הַטְּעוּנִין יְסוֹד טְעוּנִין כִּיבּוּס וּמַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ חַיָּיב
Rachi (non traduit)
[והתניא. בניחותא]:
דמים הטעונין יסוד. היינו שירים שטעון שפיכת יסוד:
מחשבה מועלת בהן. אם חישב בשפיכתן על מנת לאכול בשר למחר ולקמן רמינן עלה:
וְדָמִים הַנִּשְׁפָּכִין לָאַמָּה אֵין טְעוּנִין כִּיבּוּס וְאֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ פָּטוּר
Rachi (non traduit)
ודמים הנשפכין לאמה. שנפסלו ושופכין אותו לסילון שבעזרה המוציא לנחל קדרון:
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר מַעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ חַיָּיב רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא וְקָאָמַר טָעוּן כִּיבּוּס
and [so] it was taught: The bloods which require the base (1) necessitate washing, and an [illegitimate] intention in connection with same is effective, and one who presents thereof without [the Temple court] is liable. The blood, however, which is poured out into the duct (2) does not necessitate washing, and an [illegitimate] intention in connection with same is not effective, and one who presents thereof without is exempt [from punishment]. Now, whom do you know to rule that one who presents thereof without is liable? R. Nehemiah: and he [also] rules [that] it necessitates washing and [that] an [illegitimate] intention in connection with the same is effective. But it was taught: [The pouring out of] the residue and the burning of the limbs [on the altar], which are not indispensable for atonement, are excepted, in that an [illegitimate] intention in connection with same is of no effect? (3) — That (4) was taught in reference to the [last] three applications of a sin-offering. If so, [why does it say] ‘which requires the base?’ [Surely] it is sprinkled on the horn [of the altar]? — Say, which is required for the base. (5) But then, what of ‘And an [illegitimate] intention in connection with same is effective’? Surely you said, ‘It does not permit [the flesh], it does not render [it] Piggul, and does not enter within, as the last blood’? — Rather that [Baraitha] was taught in respect of the blood of the inner [sacrifices]. (6) But in the case of the blood of outer [sacrifices] what [will you say]? he is exempt? (7) Then instead of teaching [about] the blood which is poured out into the duct, let [the Tanna] teach a distinction in that very case. [Thus:] This is said only of the blood of inner [sacrifices], but in the case of the outer sacrifices, he is exempt? — This is in accordance with R. Nehemiah, who maintained [that] one who presents the residue of the blood (8) without is liable, and so he [the Tanna] could not enumerate three instances of exemption corresponding to three instances of liability. (9) Rabina said, ‘From the horn’ is meant literally, but ‘from the base’ means, from that which is fit for the base. (10) Said R. Tahlifa b. Gaza to Rabina: perhaps both mean [the blood] that is fit [etc.]? (11) — How is that possible: Seeing that you say that [even the blood] fit for the horn [does] not [necessitate washing], need one speak about the blood fit for the base? Hence ‘from the horn’ is meant literally, while ‘from the base’ means from that which is fit for the base. ALL [BLOOD] WHICH IS SPRINKLED ON THE INNER ALTAR, etc. Our Rabbis taught: Thus shall he do [with the bullock]; as he did [with the bullock of the sin-offering, so shall he do with this]: (12) Why is this stated? As a repetition of the [law of sprinkling], to teach that if [the priest] omitted one of the applications, he has done nothing. (13) I know this only of the seven applications, (14) which are indispensable in all cases; whence do we know [it] of the four applications? From the text, ‘So shall he do with this’. (15) ‘With the bullock’ means the bullock of the Day of Atonement (16)

(1). I.e., the residue which must be poured out at the base.
(2). Blood which had become unfit was poured into a duct in the Temple court, whence it flowed out into the stream of Kidron.
(3). Cf. supra 13a bottom.
(4). Sc. the ruling that an illegitimate intention is effective.
(5). The ultimate residue is poured out at the base.
(6). It refers indeed, as hitherto assumed, to the residue, not to the three applications, but to the residue of sin-offerings presented at the inner altar, and in accordance with the view that that is indispensable (infra 52a); consequently it can render the sacrifice Piggul.
(7). For presenting it without the Temple court.
(8). Even of the outer sin-offerings.
(9). The Baraitha enumerates three instances of liability and three of exemption (i.e., three instances where the residue bears the full status of blood, and three where it does not). But if the Tanna drew a distinction between the residue of inner sacrifices and that of outer sacrifices respectively, he could not maintain that parallelism.
(10). He refers to the Mishnah quoted supra 38b. For if it is meant literally, it is superfluous: seeing that the blood which spurts from the horn does not necessitate washing, it is surely obvious that that which spurts from the base does not necessitate washing. — Thus he answers the objection ‘then on your reasoning’, etc., which was raised against R. Papa's proof.
(11). Which interpretation, implying that there is blood fit for the horn, i.e., the three last applications, and yet it does not necessitate washing, would refute R. Papa!
(12). Lev. IV, 20. This treats of the sin-offering brought when the whole congregation sins, which was offered on the inner altar. The verse itself is apparently superfluous, since all its rites are described in detail.
(13). The sacrifice is invalid.
(14). Before the veil of the ark.
(15). This is yet another repetition. Since its implication of indispensability is not required in respect of the seven applications, it is transferred to the four applications on the altar.
(16). Teaching that its laws are the same as those which govern that bullock brought for the whole congregation's sin.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source